פסק-דין בתיק ע"ו 27451-01-12

1.         ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 30.1.11, לפיה הוחלט על המשך הטיפול הרפואי הכפוי הניתן למערער, לתקופה נוספת.

2.         המערער יליד 1983. הוא הועמד לדין בבית משפט השלום בראשון לציון (ת"פ 31436-01-10) בגין עבירה של התחזות כעובד ציבור - עבירה לפי סעיף 283(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), לאחר שביום 23.1.10 התחזה כשוטר בכך שלבש מדי משטרה ודפק על דלתו של שכנו המתלונן.

            לאחר שהוברר כי המערער חולה (ר' חוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 31.1.10) ההליך הפלילי נגדו הופסק ובית משפט השלום בראשון לציון הוציא ביום 14.2.10 צו אשפוז, כפי סמכותו שבסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק).

3.         מכוח הצו אושפז המערער בבית החולים "שער מנשה" וכמתחייב מן ההוראה שבסעיף 28(א) של החוק בא עניינו לביקורתה של הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לשישה חודשים. הוועדה הפסיכיאטרית מוסמכת "לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע ולשחררו ללא תנאי." (סעיף 28(ב) לחוק). אף שהדבר לא נאמר במפורש בחוק, נראה כי הוועדה מוסמכת ליתן הוראות נוספות בכל הקשור לאשפוזו של החולה בבית החולים, ובהן להמיר את האשפוז הכפוי בטיפול מרפאתי כפוי, עליו היה מוסמך גם בית המשפט להורות אם היה משתכנע, בעת הפסקת ההליך הפלילי, כי החולה איננו מסוכן (סעיף 15 לחוק).

4.         בדיון בפני הוועדה מיום 24.11.10, העריכה הוועדה כי לא קיימת במערער מסוכנות לעצמו ולאחרים והחליטה כי הטיפול במערער ייעשה במסגרת צו מרפאתי כפוי. מאז מקבל המערער את הטיפול הכפוי בהתאם להחלטת הוועדה, ושלא במסגרת אשפוז.

5.         ביום 30.11.11 דנה הוועדה, לאחרונה, בעניינו של המערער ובבדיקה נרשם: "שיתוף פעולה הושפע על ידי מחלתו, עונה לשאלות ברצון, אך לא תמיד לעניין. חלק מ(ה)תשובות סתמיות, מתוח באי שקט קל, חשיבה סטראוטיפית דלה, לא נתגלו סימנים פסיכוטים פעילים, האפקט לא תמיד תואם לתוכן השיחה, מבקש לשחררו מהצו אך לניסיון לקבל ממנו הסבר למה הוא מבקש את זה בעצם הסכים להמשיך טיפול באותה מסגרת."

            הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לעצמו ולאחרים היא ברמה נמוכה, ולא קיבלה את טענת באת כוח המערער כי יש להביא לסיומו את הטיפול המרפאתי הכפוי במסלול הפלילי. הוועדה החליטה כדלקמן: "הארכת תוקף הצו והמשך טיפול מרפאתי כפוי בעוד שישה חודשים, עד לתאריך 30.05.12."

            הוועדה נימקה: "מצבו של הנ"ל הוא מצב של רמיסיה טיפולית חלקית, מסתדר מספיק במסגרת אמבולטורית אך (ה)זמן שעבר אחרי אשפוזו האחרון די קצר וקיים צורך להמשיך טיפול באותה מסגרת."

6.         על כך מלין המערער. באת כוחו מטעם הסנגוריה הציבורית טוענת כי יש להביא את הטיפול המרפאתי הכפוי במסלול הפילי לידי סיום, שכן לו היה המערער בריא, לא היה נגזר עליו מאסר לתקופה ארוכה מזו שבה הוא כבר מצוי באשפוז ובטיפול מרפאתי כפוי במסלול הפלילי - זה כשנתיים.

7.         המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור וכי צדקה הוועדה בהחליטה להאריך את הצו לטיפול מרפאתי כפוי בשישה חודשים נוספים, בעיקר לאור הסיכון שבמערער לציבור כפי שעולה, בין היתר, מעברו הכולל אירוע פלילי נוסף, פרט לזה שבגינו הוא אושפז.

            בבית משפט השלום בנצרת, בתיק מס' 2874/06, יוחסו למערער 3 עבירות: ניסיון לחבלה כשהעבריין מזוין - עבירה לפי סעיפים 335(א)(1) ו-25 לחוק העונשין;החזקת סכין למטרה לא כשרה - עבירה לפי סעיף 186(א) של חוק העונשין, וכן תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 של אותו חוק. הליך זה הופסק תוך הוצאת צו אשפוז נגד מהערער ממנו הוא שוחרר בחודש אוגוסט 2009. אז הפסיק המערער לקבל את הטיפול ולהיות תחת מעקב פסיכיאטרי. חלפה תקופה קצרה של מספר חודשים בלבד עד שהמחלה התפרצה שוב והתבטאה, בין היתר, בהתחזות לשוטר במקרה הנוכחי.

            מכאן נובע, כך טוענת באת כוח המשיבה, (כפי שגם העריכה כב' השופטת רג'יניאנו בתיק עמ"ת 5782-02-10 של בית המשפט המחוזי מרכז, החלטה מיום 9.2.10) כי יש מסוכנות במערער המצדיקה את המשך מתן הטיפול הרפואי הכפוי תחת הצו.   

8.         הכלל הבסיסי הוא כי הפגיעה בחירותו של חולה נפש צריכה לעמוד ביחס מתאים לתקופה המאסר לה הוא היה צפוי בגין האישום שעמד נגדו, לו היה מורשע בעבירה המיוחסת לו, אלמלא מחלתו. בחינת היחס המתאים צריכה להיעשות על פי גישה מחמירה, שכן מטרת האשפוז או הטיפול הכפוי אינה רק הגנה על הציבור מפני הסכנה שבחולה, אלא גם כדי לתת לו את הטיפול הרפואי המתאים, לרבות כדי להגן גם עליו עצמו, דבר המצריך זמן, התמדה ומסגרת (ר' סעיף של 35 של החוק). יחד עם זה, אין לפגוע בזכויותיו ובחירותו של חולה הנפש, אלא כמידת ההכרח ולא מעבר לזה (ר' רע"פ 2060/97 וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי - תל אביב, פ"ד נב(1) 697 (1998)).

            בנידון זה הקובע אינו תקופת המאסר המקסימאלית הקבועה בדין לצידה של העבירה המיוחסת לחולה בכתב האישום, אלא תקופת המאסר המרבית על פי גישה מחמירה שצפויה הייתה להיגזר על הנאשם החולה, אלמלא מחלתו, לאחר שקילת מכלול הנתונים הצריכים לעניין, הלוקחים בחשבון הן את העבירה, חומרתה, העונש הקבוע לה בדין ונסיבותיה, והן את נסיבותיו של העבריין החולה, עברו, מחלתו והסיכון שבו לציבור. (ר' ע"ש (מחוזי ת"א-יפו) 1219/08 פלוני נ' הועדה הפסיכיאטרית מחוז מרכז, מיום 5.4.09. כן ר' ע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים, פ"ד נז(1) 900, 912 (2003)).

9.         כאמור, הנתונים הצריכים לעניין כוללים גם את עברו של החולה. באשר למערער: בעברו כ- 20 אשפוזים קודמים, חלקם בכפייה (ר' חוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 31.1.10). כמו כן, יש לקחת בחשבון, לחובתו, את המקרה הקודם בו הועמד לדין בגין עבירת של תקיפה, החזקת סכין וניסיון לחבלה כשהעבריין מזוין - מקרה מיום 7.8.06. ניתן לקחת מקרה זה בחשבון ולראותו כמעין הרשעה קודמת המשפיעה על הערכת המסוכנות שבמערער ועל חומרת הענישה שהייתה צפויה לו, אלמלא היה חולה.

10.        אם כך, בפנינו חולה נפש אשר הועמד לדין בגין עבירה של התחזות כעובד ציבור מיום 21.3.10. דין העבירה 3 שנות מאסר, אך נסיבותיה, כמתואר בכתב האישום בתיק מס' 34136-01-10 הנ"ל, אינן כה חמורות והן אינן כוללות איומים, אלימות או ניסיון להיכנס בכוח אל אותה דירה של המתלונן.

            לצורך המידתיות אנו שואלים את עצמנו מהו גדרה של תקופת המאסר שהייתה צפויה למערער, על פי גישה מחמירה, לו היה מורשע באותה עבירה של התחזות. התשובה חייבת להיות, כך אני מעריך, כי הוא לא היה צפוי לתקופת מאסר בפועל (אף בצירוף תקופת מאסר מותנה) העולה על שנתיים. 

11.        המערער היה מאושפז בבית החולים בכפיה, מכוח הצו, תקופה של 9 חודשים + 10 ימים. מאז תאריך 24.11.10 הוא נתון תחת טיפול מרפאתי כפוי. הן האשפוז והן הצו, שניהם הם צעדים המגבילים את חירותו של המערער. הראשון הגביל אותו הגבלה חמורה. השני מגביל אותו הגבלה קלה בהרבה. יחד עם זה, גם היותו של החולה תחת צו אשפוז שהומר לטיפול מרפאתי כפוי, הוא שלב של כפייה במסלול הפלילי. נעיר כי בהיות החולה תחת טיפול מרפאתי כפוי מכוח הצו, הן באופן מקורי והן לאחר החלטת הוועדה הפסיכיאטרית, הוא צפוי לשינוי מצבו תוך החזרתו לאשפוז כפוי, אם לא יקיים את הנדרש (ר' ס' 15(ה) לחוק). הדבר דומה במידת מה לאסיר ששוחרר על תנאי ממאסר על פי החלטת הוועדה לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

            כשם שבהערכת הענישה הצפויה לנאשם אלמלא היה חולה יש לקחת בחשבון את התקופה המצורפת של מאסר בפועל + מאסר על תנאי, כך גם לגבי שמירת המידתיות בדבר אורך תקופת הכפייה הרפואית במסלול הפלילי, יש לצרף לתקופת האשפוז הכפוי גם את התקופה בה היה החולה נתון תחת טיפול מרפאתי כפוי במסלול הפלילי. לכל אחד מפרקי כפייה פליליים-רפואיים אלה יש ליחס את משקלו הראוי. (ר' ע"ו (מחוזי חי') 34758-06-11 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 26.6.11).